בגיל 18 ידעתי שאני רוצה להיות מעצבת אופנה

בגיל 18 ידעתי שאני רוצה להיות מעצבת אופנה!

אבל לא רק מעצבת אופנה. החזון הוא להקים בית אופנה בבעלותי, שמכתיב אופנה ברמה גבוה ואיכותית בדגש על יצירתיות, כיוון  שעבורי לעצב אופנה זוהי אומנות.

בסיס העבודה הוא למידת המקצוע ולנוכח הסטאטוס הסוציו-אקונומי שלי תואר בעיצוב אופנה לא התאפר לי כלכלית, לכן החלטתי להתחיל מקורס “תפירה למתחילים”, קורס שנמשך שלושה חודשים, מפגש אחד לשבוע, שלוש שעות למידה כשתוכן הלימוד נעשה מתוך חוברת “בורדה”.

את הקורס התחלתי במהלך השירות הצבאי שלי, קיבלתי אישור ללימודים מהמפקד שלי על מנת לאפשר לי להתקדם לאחר ששיתפתי אותו אודות רצונותיי.

בקורס קיבלתי פרספקטיבה למהות המקצוע, נחשפתי לקושי הרב, מאמצים וכמות האנרגיה שצריך להשקיע על מנת להצליח בתחום העיצוב ,אך לצערי לא הצלחתי לרכוש ידע מקצועי מכיוון שמשך הקורס ורמת תוכן חומר הלימוד היה דל ולא סיפק בסיס בטוח ויציב לתחילת עבודה בתחום.

לכן החלטתי להמשיך לקורס נוסף, “תדמיתנות”, בקורס זה לכאורה אמורים לדעת לשרטט גזרות לפריטי לבוש שונים. זהו החלק המורכב ביותר בעיצוב אופנה והוא משמש  כתשתית לתחילת העבודה, אך בפועל החומר הנלמד היווה רקע לתדמיתנות בלבד ולא תרם את הידע הדרוש להתמקצע בתחום.

את הידע האמתי שלי רכשתי בעקבות הנחישות שלי להצליח, זה קרה כאשר, בדקתי, תפרתי, ציירתי, תפרתי הפוך ועוד פעם ניסיתי. הפכתי כל בגד שנקרה בדרכי, מיששתי כל בד, כל תפר בחנתי בקפידה, למדתי גזרות ושרטוטים שונים, קראתי דפי הסבר, בחנתי בתי אופנה, קראתי כתבות ונאחזתי בכל פיסת מידע שיכלה לתרום ולהרחיב את התודעה שלי בתחום.

אני זוכרת את חולצת הפרינסס הראשונה שלי שתפרתי כשלושים פעמים, כן שלושים פעמים במשך מספר ימים, עד השעות הקטנות של הלילה, שרטטתי, גזרתי, תפרתי, התבלבלתי, שוב חזרתי על הפעולות הללו ,החלטתי לא לוותר ולבסוף הצלחתי לשרטט ולתפור גזרת פרינסס מדויקת ביותר. התדמית שיצרתי לימים היוותה בסיס לעבודה שלי בשנתיים הראשונות כתופרת.

בסוף הקורס התבקשנו להכין פרויקט גמר, עליו עמלתי במשך חודש שלם כמו נמלה חרוצה, תפרתי כל יום שעות ארוכות את הדגמים.

ארבע שמלות ובגד ים, השמלה הראשונה נתפרה בעבודת יד, במשך ימים ולילות רקמתי במו ידיי על מיטתי כשש מטר בד אורגנזה, על ידי קיפולים עדינים יצרתי לבד טקסטורה חדשה והענקתי לשמלה מראה מפוסל. שמלה נוספת הייתה בצבע חול מבדי שיפון, בעלת קווים נקיים ומחשוף גב עשיר שעליה רקמתי חגורת פנינים, הענקתי לה מראה קלאסי ולא מתאמץ, היא עוצבה בצורה שהדגישה את הקימורים הטבעיים של האישה. השמלה השלישית הייתה שמלת כלה בעלת קווי פרינסס מחוכים שהשתרשו עד המכפלת, תיפוריה הדגישו את הסילואט הנשי, לצילומים צירפתי כובע גדול וכפפות שהשאלתי ממעצבת מאוד ידועה בארץ, האקססוריז יצרו לוק של נשות המאה ה19.השמלה האחרונה הייתה בצבע שנהב עם שסעים עשירים שהתחילו מאזור המפשעה, צירפתי לה מכנס פייט מנצנץ, כדי ליצור מראה מאופק וסולידי יותר עיצבתי את חלקה העליון סגור עם שרוולים תפוחים על מנת לשבור את העזות המתפרצת בחלקה התחתון. השקעתי המון מאמצים, אנרגיה וכסף כדי להכין תיק עבודות הכי מרשים שיכולתי ליצור.

ביום הגשת הפרויקט הייתי נרגשת, אני זוכרת שממש חיכיתי לשמוע את תגובת הסגל כשיראו את הדגמים שלי, אך לצערי הרב הם לא התלהבו ותגובתם הייתה “בוסר”, כך הם כינו את היצירה שלי.

הרחשים והקולות החיצוניים תרמו לי המון מוטיבציה לתחילת דרכי, כיוון שהכרתי את גבולות היכולת שלי ותמיד ידעתי שהם אינסופיים. מגיל מאוד צעיר האמנתי שיש בי כוח ליצור משהו גדול, לכן החלטתי שאת תעודת הגמר לא אקח כי בתפישה האישית שלי אי אפשר להגדיר פוטנציאל של אף אדם במספרים, כל אדם נולד עם כישורים ייחודיים שבעזרם הוא יכול להגשים את עצמו אך רובם אינם נוטים להאמין או מתקשים לצאת מאזור הנוחות כדי לבוא לידי ביטוי בעולם. 

בשלב זה בחיי עבדתי כ”מוכרנית”  ברשת אופנה גדולה לאחר שסיימתי את השירות הצבאי שלי. זה היה עוד יום שגרתי בדרכי לעבודה, עוד יום שמתחיל בשמונה ונגמר בארבע אחר הצהריים, אני משננת לעצמי איך אני מתנהלת בעולם כיום ואיך הייתי רוצה שחיי יראו.

פתאום הבנתי שזהו הרגע שלו חיכיתי הרבה מאוד שנים, הגיע הזמן לנסות משהו חדש, זה דורש המון אומץ, לעזוב עבודה קבועה, לחפש עבודה חדשה וקשה יותר, במשכורת נמוכה יותר, לדעת שמחר יכולים לפטר אותי ואשאר ללא מקור הכנסה. תמיד אמרו שכדי להצליח ולהגיע רחוק צריך להתחיל מלמטה, אז החלטתי להתחיל מלמטה.

ההמשך יבוא …

 

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

nineteen + eleven =